דולר לצדקה

מדי פעם דובר בב

ית משפחת גרבובסקי שבאוקראינה על עליה לישראל, אבל הדבר היה רחוק ממימוש. בשלב מסוים, החל האח הבכור, ולדימיר, להתעניין ברצינות באפשרות העליה. הוריו ואחיו הצעיר איגור ניסו לעכבו עד שיוכלו לעלות יחד, אבל הוא סרב להם ועלה לישראל לבדו.

בתחילה התקשר ולדימיר למשפחתו מדי שבוע. הוא התיישב ברמלה, בדירה קטנה שקיבל מהסוכנות, וניסה למצוא עבודה במקצועו כהנדסאי. לאחר שנכשל, חיפש עבודות נוספות עד שמצא עבודה כגנן. הוריו הצטערו על כך ואחיו ניסה לשכנעו לחזור, אבל ולדימיר לא היה מעוניין בכך והקשר ביניהם פחת. המשפחה הספיקה לשמוע שהוא פוטר מעבודתו הקשה. הם ניסו ללחוץ עליו שיחזור ובתגובה ניתק עמם את הקשר.

המשפחה המודאגת ניסתה ליצור עמו קשר דרך קרובת משפחה, אך לשווא. ניסו להתקשר לסוכנות וללא הועיל. ולדימיר נעלם מהשטח. איגור החל לחוש רגשי אשמה בגלל הלחץ שהפעיל על אחיו, והודיע להוריו שהוא מוכרח לעלות לישראל כדי לחפשו. הם הסכימו.

לאחר שהגיע, השיג דירה בתל אביב. בתוך זמן קצר השתלב איגור בעל היוזמה במשרד לתיווך דירות שהתעסק בעיקר עם עולים מרוסיה. במקביל ניסה למצוא את אחיו והקדיש לכך כמה שעות מדי יום. בחיפושיו הגיע לרמלה והסתבר לו כי ולדימיר עזב לפני כמה חודשים. שכניו סיפרו שהוא נראה בודד וכי לא נקלט בשכונה. לאחר מכן הגיע איגור לחברה שהעסיקה את אחיו כגנן, שם שמע כי הוא עבד בתחילה בחריצות, אבל במשך הזמן נשבר מכך שאקדמאי כמוהו נאלץ לעסוק בעבודת כפיים קשה, ולבסוף פוטר. איגור החל לחשוש לגורל אחיו ואפילו חשש ששם קץ לחייו.

הוא ניסה לחפשו בערוצים אחרים, דיבר בתחנת רדיו לעולים, פירסם מודעה בעיתון ברוסית, בירר במשרד הקליטה ובכל מקום אפשרי, ולא מצא קצה חוט. למרות חששותיו ניסה להרגיע בטלפון את הוריו המודאגים.

לאחר שהבין כי מיצה את כל האפשרויות, עלתה בדעתו מחשבה שאחיו היגר לארצות הברית, כמו עולים מאוכזבים רבים. הוא ניסה להסיח מדעתו אפשרות זו, הרי בישראל הקטנה, שאליה הגיע אחיו לבטח, לא הצליח למוצאו, וקל וחומר שבאמריקה, שאין לו כלל ודאות שהיגר לשם, ודאי שלא ימצא דבר. גם העובדה שהצליח בעבודתו וכבר היה שותף במשרד התיווך, הקשתה עליו. חלפו כמה חודשים ואיגור לא הצליח להמשיך בשגרת חייו. לבסוף החליט לקחת חודשיים חופשה מעבודתו וטס לארצות הברית.

הוא נחת בלוס אנג´לס בניסיון לחפש את ולדימיר בחוף המערבי. לאחר חודש של חיפושי סרק בכל האיזור, עבר לחפש בחוף המזרחי. גם שם עלו מאמציו בתהו. הוא היה מיואש ממציאת אחיו והחל להשלים עם אובדנו.

ביום שישי, שלושה ימים לפני חזרתו לישראל, פגש יהודי אחד במלון, והחל להשיח בפניו את צערו. האיש שמע ואמר:

"היית כבר אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח?"

איגור היה רחוק לגמרי מהדת, וביטל אפשרות זו על הסף: "אני לא מאמין בדברים האלו!"

"מה יש לך להפסיד, הרי ניסית את הכל?! אני בעצמי לא מכיר כל כך את הרבי מליובאוויטש, אבל שמעתי שאנשים שעברו צרות קשות נושעו מברכותיו".

איגור ידע שנסתיימו חיפושיו ובאמת אין לו מה להפסיד, וממילא הוא נמצא בניו יורק. מה אכפת לו לעמוד ביום ראשון בבוקר בתור כדי לקבל ברכה?!

לאחר המתנה ממושכת, ניצב מול יהודי עם פנים קורנות, הרבי. איגור סיפר כי הוא מחפש למעלה משנה את אחיו ולא מוצאו, והוא אף חושש כי שם קץ לחייו.

הרבי חייך לעומתו, שלף דולר, נתן לו ואמר:

"תן את הדולר הזה לצדקה ותמצא את אחיך!"

איגור לא הבין איך דולר לצדקה יכול לעזור לו למצוא את אחיו האובד, והניח שמדובר באיזו סגולה שמימית מעורפלת. הוא הניח את הדולר בארנקו, ושכח ממנו כעבור זמן קצר.

ביום שני, בעת שטס לישראל, ניסה להפיג את צערו בעזרת משקה חריף. פרק החיפושים תם לחלוטין מבחינתו. כעת עליו לחזור לישראל, להתבסס ולהתחתן, ואולי להעלות ארצה את הוריו השבורים.

הוא נחת בישראל ונסע באוטובוס לירושלים כדי לסדר עניין דחוף. לפני שיצא מהתחנה המרכזית הבחין בשורה של קבצנים השרועים על המדרכה. כמו רוב האנשים, לא התייחס כלל לעלובי החיים הללו. לפתע נזכר ברבי מאמריקה שאמר לו לתת דולר לצדקה. מה אכפת לו לנסות את הפתרון העל טבעי הזה? לכל היותר יפסיד דולר…

הוא חיטט בארנקו, שלף את הדולר והעניקו לקבצן האחרון בשורה כשהוא מעיף בו מבט חטוף. לאחר רגע נעצר. משהו במראה של הקבצן הלא מגולח הטרידו. הוא חזר לאחוריו והתבונן בו. לאחר כמה שניות זיהה את הקבצן. היה זה אחיו ולדימיר…